החלטה בתיק ת"א 78-03-08

בקשה של הנתבע 2 לביטול פסק בורר.

1. כתב התביעה הוגש כנגד חברת תיירות, היא הנתבעת 1 , ומנהלה - הוא המבקש.

2. ברקע: בכתב התביעה נטען שבין הצדדים סוכם שהנתבעת 1 תעבוד כנגד עמלה, ומשרדיה ישמשו סניף של התובעת, כאשר הנתבע 2 ערב (בהסכם בעל פה) להתחייבויות הנתבעת 1. נטען כי כל חודש נערכה בין הצדדים התחשבנות ביחס לעמלות המגיעות לנתבעת, ומדי חודש שולם לנתבעת. אלא שהאחרונה, בשל קושי כלכלי, פנתה  לתובעת בבקשה לקבל מפרעות על חשבון עמלות עתידיות, והתובעת נענתה, כאשר מדובר היה בסכומים שיקוזזו בעתיד. נטען שהנתבעת, שהפסיקה יחסי העבודה ופעילותה מול התובעת, נותרה חייבת לתובעת  סכום של 71649 ש"ח  (נכון ליום הגשת התביעה). לפני כן התגלה שבניגוד להתחייבותה מכרה שירותים גם לחברות תיירות מתחרות.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים  להיעדר יריבות מול הנתבע 2, הוא מבקש הביטול, והוכחשה אף טענת הערבות האישית. נטען שההתחשבנות החודשית נערכה כל פעם עבור החודש הקודם. הוכחש שסוכם שהנתבעת 1 תשמש כסניף של התובעת, והיה ברור שהנתבעת רשאית לספק שירותים גם לחברות אחרות. צוין כי חתימת הנתבעים על ההתחשבנויות לא היתה כאות ועדות להסכמה לתוכנן; אלא לאור אילוץ, שאלמלא כן לא היתה התובעת מעבירה לנתבעת הכספים כזכיין שלה. הנתבעים טענו לזכאות לכספים נוספים מן התובעת - שלא הועברו; שכן לא נערכה התחשבנות שהנתבעים סמכו על כך שתיערך. 

3. בישיבת 7.7.09 התקיימה ישיבת קדם משפט והסכסוך הועבר בהסכמה לבוררות בפני רואה החשבון ועוה"ד  מר אילן ישנסקי. מכוח סע' 79ב לחוק בתי המשפט, מהווה אפוא בית משפט זה את ביהמ"ש המוסמך לעניין הבוררות.

4. ב 6.4.10 ניתן פסק הבורר. בפסק דינו ציין הבורר מחדלי הנתבעים שלא הגישו תצהירים למרות שתי ארכות שניתנו, ולא התייצבו לישיבת הוכחות, חרף התרעות שניתנו בענין זה שהישיבה לא תידחה ותתקיים כסדרה. יש לומר שהבורר קיים אף ישיבה מקדמית במעמד בעלי הדין ובאי כוחם, בה ניתנו הנחיות לגבי השלמת הליכי הביניים, מועדי הגשת תצהירים ושתי ישיבות הוכחות שנקבעו.  כעולה מפסק הדין, הנתבעים  התעלמו למעשה מהליך הבוררות ומן ההנחיות שניתנו.

חרף אי ההתייצבות לישיבת ההוכחות,  ולאור העובדה שעל התובעת להוכיח תביעתה, לא הסתפק הבורר במה שלפניו, והחליט לחקור את מצהירי התובעת שהתייצבו לישיבה, כאשר חקירתם אף פורטה על ידו בפסה"ד. בפסה"ד הדין קיבל הבורר את התביעה וחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכומה, בתוספת הוצאות.   

5. ב 29.4.10 הוגשה בקשה של התובעת לאישור פסק הבורר, בצירוף הפסק עצמו. 

6.  תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות קובעת:

" בעל דין הרוצה באישור פסק בוררות על ידי בית המשפט, יגיש בקשה על כך בצורת הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת, ויצרף עותק של פסק הבוררות חתום על ידי הבורר ומספר העתקים נוספים כמספר המשיבים לשם המצאה לכל משיב."

לשם הסרת ספק בענין המצאה, ב 29.4.10 ניתנה החלטתי  שעל התובעת להמציא אסמכתא להמצאת בקשתה לצד שכנגד.

7. בסופו של יום ב 15.7.10, לאחר החלטות חוזרות, הומצאה אסמכתא להמצאת הבקשה לב"כ הנתבעים ב 10.5.10 באמצעות דואר רשום (הוצג אישור על מסירת דבר הדואר ליעדו).

מעבר לכך לפי הסרוק במערכת ב 6.5.10 בוצעה מסירה למשרד ב"כ המבקש (דאז) - כאשר ההחלטה מ 29.4.10 ניתנה בפתקית על גבי הבקשה לאישור פסק בורר. כך שממילא בוצעה מסירה של הבקשה למשרד ב"כ המבקש.

8. פסק הבורר ניתן כזכור ב 6.4.10.

9. סע' 23 לחוק הבוררות קובע כדלקמן -

"(א)      בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק - דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט.

(ב)        לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב.

סע' 27 לחוק הבוררות קובע -